בראשית, פרק כ״ב, פסוק ט״ז

ה' מצהיר וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, ונשבע בעצמותו ובנצחיותו שבועה מוחלטת המבטיחה את קיום עם ישראל וגאולתו לעתיד, ללא קשר לחטאיהם. המילה נְאֻם מבטאת אימות מוחלט של הדברים, ומדגישה כי בניגוד להבטחות קודמות שהיו מותנות, שבועה זו של ה' היא סופית, בלתי ניתנת לביטול ואינה תלויה בדבר. הבטחה זו ניתנת כגמול מידה כנגד מידה, כִּי יַעַן אֲשֶׁר עמד אברהם בניסיון, ומסירותו תעיד עליו לנצח ותעמוד ככפרה לבניו בכל דור. הכתוב כופל את דבריו כדי לציין שני רבדים של הניסיון: עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מתייחס לפעולה הפיזית של הקרבת האיל ולהתגברות על הרחמים הטבעיים, בעוד שהמילים וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ מתייחסות למסירות הנפש המוחלטת במחשבתו של אברהם, שאף הצטער כביכול על כך שנמנע ממנו להשלים את ההקרבה בפועל.