בראשית, פרק כ״ב, פסוק י״ד

לאחר העקדה מתפלל אברהם ומעניק למקום שם נבואי, וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא יְהֹוָה יִרְאֶה, כדי להעיד על השגחתו התמידית של ה' אשר סיפק את האיל לעולה ורואה את טוהר כוונותיו. קריאה זו מכוונת אל העתיד, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, כלומר אל הדורות הבאים שיכירו בכך שזהו ההר שעליו ייבנה המקדש. אברהם קבע כי בְּהַר יְהֹוָה יֵרָאֶה מתוך תפילה שה' יראה תמיד את זכות העקדה ויסלח לעוונותיהם של ישראל לאורך ההיסטוריה. במקביל, המילים רומזות למצוות העלייה לרגל, שבה העם יבוא להיראות לפני ה' במקום שבו התחברו המילים יראה ושלם לשמה של ירושלים.