בראשית, פרק כ״ב, פסוק ט׳

כאשר וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים, שזוהה כהר המוריה, וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ ההיסטורי והידוע שעליו הקריבו אדם הראשון ונח. אברהם פעל לבדו כדי לגונן על יצחק מפגיעה שתפסול אותו או כדי לאותת לו על גורלו, ולאחר מכן וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים שהביא עמו מתוך הקפדה על דיני הקורבנות. בשלב זה וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ, כלומר קשר את ידיו ורגליו לאחור ככבש, פעולה שנעשתה מרצון ולבקשת יצחק עצמו כדי שלא ירתע מהסכין ויפסול את הקורבן. לבסוף וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים בעודו חי, מעשה פיזי שכיוון כנגד כיסא הכבוד והמזבח השמיימי שעליו הוקרבה נשמתו.