בראשית, פרק מ׳, פסוק א׳

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בסמוך למאסרו של יוסף, הביא ה' תקלה על משרתי פרעה כדי להשתיק את הרכילות סביב עלילת אשת פוטיפר ולהכין את הקרקע לשחרורו. הכתוב מציין כי חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְהָאֹפֶה האחראי על פת הלחם, בין אם היו אלה השרים עצמם ששירתו את המלך באירוע מיוחד או מרדו בו, ובין אם פקידים זוטרים כשלו והשרים נשאו באחריות. החטא התבטא בפגמים במזון, כאשר אצל שר המשקים נפל זבוב לכוס היין באונס שקשה למונעו, ואילו אצל שר האופים נמצאו אבנים בלחם עקב רשלנות. פגיעה כזו, גם אם היא נראית פעוטה, נחשבת לעוון משום שנעשתה לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם, כפילות המדגישה את כפיות הטובה כלפי האדון שרומם אותם ואת הפגיעה הכפולה בשרים הממונים ובמלך עצמו.