שַׂר הַמַּשְׁקִים נמנע מלהזכיר אֶת יוֹסֵף בדיבורו אל פרעה, ולכן נאמר וְלֹא זָכַר, ובחלוף הזמן מחה אותו כליל גם מלבו וממחשבתו, ולכן נאמר וַיִּשְׁכָּחֵהוּ. בין אם שכחה זו נבעה טבעית מעומס מעמדו המחודש ובין אם מכפיות טובה מכוונת, היא הוכוונה בהשגחה ישירה מאת ה'. מכיוון שיוסף תלה את ביטחונו בבשר ודם במקום להישען על ה' לבדו, סוכלו מאמציו והוא נענש בשנתיים נוספות בכלא. עונש זה הוקבל במדויק לשתי הפעמים שבהן ביקש מהשר לזכור אותו. לבסוף, התעלמותו של האדם נועדה לפנות מקום לישועה האמיתית, שתוכיח כי היא מגיעה רק מאת ה'.
בראשית, פרק מ׳, פסוק כ״ג
פרשת וישב
וְלֹֽא־זָכַ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיִּשְׁכָּחֵֽהוּ׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.