פתרון חלומו של שר המשקים טומן בחובו בשורה של חנינה, שיקום מעמדי וחזרה לשגרה, תוך שימוש חכם במטבעות לשון כפולי משמעות.
תחילה תוחם יוסף את זמן ההתגשמות למילים בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים. משמעות המילה "בעוד" אינה בתוך פרק הזמן הזה, אלא בסיומו ולאחריו, כלומר כשיחלפו ויסתיימו שלושה ימים [הכתב והקבלה]. קביעת זמן קצר ומוחלט זה נובעת מאופי החלום, שבו תהליך צמיחת הגפן התרחש במהירות ונחיצות רבה [חזקוני]. ייתכן שיוסף נקב במועד זה משום שידע כי בעוד שלושה ימים יחול יום הולדתו של המלך, שבו נהג לערוך משתה ולסקור את מצב עבדיו, או ששמע את השרים הכלואים עצמם מזכירים יום זה בתקווה לחנינה [שד"ל].
ההבטחה המרכזית היא יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שביטוי זה הוא לשון מניין וחשבון. כלומר, כאשר פרעה יפקוד ויספור את עבדיו לקראת סעודת המלך, הוא ימנה ויכלול גם אותך בתוכם. מנגד, יש המפרשים זאת מלשון הרמה, שפרעה ירומם אותך מהשפל שבו אתה נמצא במאסר [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הבחירה במילים אלו אינה מקרית; יוסף משתמש בביטוי זהה גם בפתרון חלומו של שר האופים ("ישא פרעה את ראשך מעליך"), אך שם המשמעות היא עריפה ומוות. משחק המילים המכוון בא ללמד כי לאלוהים פתרונים, וכי למרות הדמיון הרב בפרטי החלומות, ההשגחה היא שקובעת מי לחיים ומי למוות [ביאור יש"ר, מחוקקי יהודה, ברכת אשר, שד"ל].
לאחר מכן יבוא שלב השיקום: וַהֲשִֽׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ. המילה "כנך" נגזרת מהשורש כ-ו-ן או כ-נ-נ, ומשמעותה הבסיס, מקום המושב והתפקיד הקבוע שהיה לך מתחילה [רש"י, אבן עזרא, שד"ל]. חזרה זו לתפקיד כוללת גם את השבת רכושו ואחוזתו, שכן נכסיהם של נידוני המלך היו מוחרמים [מלבי"ם]. מבחינה דקדוקית, האות וי"ו במילה זו מנוקדת בפתח, בניגוד למקומות אחרים בתנ"ך שבהם היא מנוקדת בסגול [מנחת שי, רד"ק, חזקוני].
לבסוף, יוסף מתאר את חזרתו המלאה לפעילות: וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָֽרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ. שר המשקים יחזור לנהוג על פי החוק, המנהג והמעמד שהיו לו קודם מאסרו [ספורנו, ביאור יש"ר]. ההדגשה "אשר היית משקהו" באה ללמד שפרעה יקבל אותו בסבר פנים יפות, עד כדי כך שהשר לא רק יפקח על המשקים, אלא ישמש את המלך ויגיש לו את הכוס בעצמו, כפי שראה בחלום שסחט את הענבים במו ידיו [העמק דבר]. עם זאת, המילים "כמשפט הראשון" מרמזות שעל פי שורת הדין הראשונית השר אכן היה אשם במחדל של הימצאות זבוב בכוס המלך, וזיכויו כעת, כאילו לא חטא מעולם, נועד בעיקר כדי להוביל בסופו של דבר לשחרורו של יוסף, האסור על לא עוול בכפו [מלבי"ם].