במעמקי בית הסוהר, שרי פרעה מוצאים את עצמם מוטרדים מחזיון לילי, ותחושת חוסר האונים שלהם פוגשת את אמונתו האיתנה של יוסף. השרים פונים אל יוסף ואומרים חלום חלמנו, בלשון יחיד ולא ברבים. בחירת מילים זו נובעת מטעותם לחשוב שמאחר שחלומותיהם היו דומים, יש להם פתרון אחד משותף, בעוד שיוסף עתיד להראות להם שכל חלום נושא משמעות שונה לחלוטין [ביאור יש"ר].
תלונתם המרכזית היא ופותר אין אותו, ביטוי שמשמעותו הפשוטה היא "ואין פותר אותו" [רשב"ם, ביאור יש"ר]. רוב הפרשנים מסבירים כי מצוקתם נבעה ממצבם ככלואים במשמר; בהיותם מנותקים מהעולם החיצון, נמנעה מהם הגישה אל חרטומי מצרים וחכמיה שניצבו בחצר המלך לשם קבלת מענה [רמב"ן, בכור שור, חזקוני]. ייתכן גם שניסו לשאול אסירים אחרים ששהו עמם, אך איש לא ידע לענות [רד"ק, רלב"ג], או שהחלום היה כה סתום ונעלם עד שסברו שאין איש בעולם המסוגל לפענח אותו [רמב"ן, הטור הארוך]. בניגוד לפרעה שעבורו היו פותרים חכמים אך פתרונם לא היה מתקבל והגיוני, כאן במאסר לא היה בנמצא פותר כלל [אור החיים].
תשובתו של יוסף, הלא לאלהים פתרונים, מציגה שינוי תפיסתי עמוק ונושאת מספר רבדים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיוסף מבקש להבהיר שפתרון חלומות אינו חכמה נרכשת או טכניקה אנושית, אלא סגולה רוחנית והשראה אלוהית. ה', ששולח את החלום וגומר אומר על העתיד, הוא גם זה שמעניק לאדם את ההשכלה להבין את המסר, ואם לא כן היו החלומות לבטלה [רד"ק, העמק דבר, מלבי"ם]. לכן, יוסף מציע שאולי ה' יאיר את עיניו לגלות את הסוד [רמב"ן, שד"ל]. מזווית נוספת, חכמת הפתרון טמונה באדם מעצם היותו נברא בצלם אלוהים, ולכן ייתכן שהיא קיימת גם ביוסף, חרף היותו עבד ואסיר [ספורנו].
רובד נוסף בדברי יוסף נועד להרגיע את השרים ולהסיר מליבם חשש. יוסף מסביר כי המקרים העתידיים נתונים בידי שמים בלבד. מאחר שה' הוא הקובע את העתיד, דבריו של יוסף כפותר לא יועילו ולא יזיקו למציאות עצמה. בכך הוא מעודד אותם לספר לו את החלום ללא פחד, ומבטיח בעקיפין שלא יאשימו או יענישו אותו אם הפתרון שייתן יהיה לרעה [אבן עזרא, רבנו בחיי, רלב"ג]. השימוש במילה פתרונים בלשון רבים מרמז לענוותנותו של יוסף, המציג את עצמו רק כאחד מתוך פותרים רבים שה' פועל דרכם [אור החיים].
גישה ייחודית ושונה לחלוטין מציגה את האות ה"א במילה הלא כה"א התמיהה והפליאה. לפי פירוש זה, יוסף מזהה שמדובר בחלומות רגילים שאינם דורשים נבואה, והוא תמה בפניהם: וכי באמת צריכים איש אלוהים כדי לפתור חלומות? הרי רוב החלומות מושפעים מדברי הפותר, ולכן כל אדם יכול לפתור אותם ואין צורך בחיפוש אחר פותרים מומחים [הכתב והקבלה].
לבסוף, יוסף מבקש ספרו נא לי. התוספת של המילה נא, המציינת בקשה לעשות דבר עתה ומיד, נושאת משמעות מעשית. פתרון חלום מדויק חייב להינתן ביומו ולא לאחר זמן. בנוסף, מתוך ההבנה שחלומות לעיתים מתגשמים בהתאם למה שאומר הפותר, יוסף דחק בהם לספר לו את החלום באופן מיידי, כדי שהוא יהיה הראשון לפתור אותו. בכך הבטיח שאם יפתור להם לטובה, פתרונו הוא זה שיתקיים במציאות, בטרם יספיק אדם אחר להציע פתרון סותר [אור החיים]. כמו כן, מאחר שההשפעה האלוהית אינה צפויה ואין לדעת מתי תופיע, יש לנצל את הרגע ולספר את החלום מיד [העמק דבר].