החלטתו של פרעה להשיב את שר המשקים לתפקידו, בעוד שר האופים מוצא להורג, מעוררת את השאלה מדוע זכה שר המשקים לחנינה. הפרשנים מציעים מספר כיוונים להבנת המהלך. גישה אחת רואה בכך תוצאה של חקירה משפטית שבה הגיע פרעה למסקנה כי שר המשקים חף מפשע וביצע את עבודתו כראוי [ביאור שטיינזלץ]. הסיבה לזיכויו היא שעבירתו נעשתה באונס ובשוגג, שכן לא יכול היה למנוע מזבוב ליפול לתוך כלי המשקה [חזקוני]. לצד הזיכוי המשפטי, נראה כי לפרעה היה גם מניע אישי, שכן הוא התגעגע לשירותו של שר המשקים, וביקש להתענג על חברתו ולשוב ליהנות משירותו [העמק דבר].
לעומת גישה זו, יש הסבורים כי שחרורו של שר המשקים כלל לא נבע משיקולי צדק ומשפט רגילים. המהלך כולו סובב מאת ה׳ כדי לאמת את הפתרון שהציע יוסף, ובכך לסלול את הדרך לעלייתו של יוסף לגדולה בהמשך הדרך [מלבי"ם].
מבחינה לשונית, הפרשנים מתעכבים על הביטוי עַל מַשְׁקֵהוּ. רוב הפרשנים מסכימים כי בפסוק זה המילה "משקה" מתפקדת כשם עצם, המציין את עצם המינוי, את המשרה, או את המשקאות עצמם שעליהם היה מופקד. זאת בניגוד להופעתה של מילה זו קודם לכן בפרשה ("אשר היית משקהו" בפסוק יג), שם היא משמשת כפועל או כשם תואר המתאר את האדם המבצע את פעולת המזיגה [אבן עזרא, שד"ל, ביאור יש"ר ומחוקקי יהודה].
לבסוף, ביחס למילים וַיִּתֵּן הַכּוֹס, קיימת הערת מסורה המדגישה את הדיוק בנוסח המקרא. יש לשים לב שלא להוסיף את המילה "את" לפני המילה כוס, שכן היו ספרי תורה שבהם נכתבה טעות זו [מנחת שי].