כניסתם של שרי פרעה אל בית הסוהר משנה את מעמדו ואת שגרת יומו של יוסף, ומפגישה אותו עם הצמרת השלטונית של מצרים גם בתוך כותלי הכלא.
המילה וַיִּפְקֹד מתפרשת על ידי רוב הפרשנים כלשון מינוי, ציווי ושררה [ביאור יש"ר, אבי עזר], ויש המפרשים אותה גם כלשון זכירה, שבה שר הטבחים נזכר ביוסף [אבן עזרא]. שר הטבחים, המזוהה כפוטיפר [שד"ל], בחר שלא להשאיר את הטיפול בשרים החשובים בידי שר בית הסוהר הרגיל. בשל מעמדם הרם וסיכוייהם לשוב לשלטון, הוא פיקח עליהם בעצמו והעניק להם תנאים מיוחדים [שד"ל, ביאור שטיינזלץ].
באשר למניעיו של פוטיפר בהצמדת יוסף לשרים, הדעות חלוקות. גישה אחת גורסת כי פוטיפר עשה זאת מתוך אהבה ליוסף וכדי לנחמו; מאחר שידע כי יוסף חף מפשע, רצה להראות לו שגם שרים גדולים נופלים למאסר, וההשגחה העליונה סובבה זאת כדי לשחרר את יוסף מכבליו [שפתי כהן, רלב"ג, אלשיך]. מנגד, יש הסבורים כי פוטיפר ביקש דווקא להכביד את עולו של יוסף ולהשפילו להיות עבד משרת, כדי שלא יתגאה במעמד הניהולי שקיבל משר בית הסוהר ויחשוב שישתחרר בקרוב [ביאור יש"ר].
הפרשנים מסכימים כי המילה אִתָּם משמעותה "להיות איתם", כלומר יוסף לא מונה לשר עליהם או על דבר אחר, אלא תפקידו היה לשהות במחיצתם ולדאוג לכל צורכיהם. מעבר לשירות הפיזי, יוסף הועלה מהבור כדי לשמש להם לחברה, שכן כשרים חכמים הם נזקקו לאדם משכיל ונעלה כמותו שישב עמם בצוותא [העמק דבר].
על המילים וַיְשָׁרֶת אֹתָם, מוסבר כי יוסף שירת אותם מרצונו, מתוך מידה של ענווה והכרה בכך שאנשי שררה זקוקים לשירות שהורגלו אליו [העמק דבר]. בחכמתו, יוסף בחר לשרתם ולא להתנשא עליהם, מתוך הבנה שמי יודע מה ילד יום וייתכן כי ישובו לגדולתם [שפתי כהן].
לגבי משך הזמן ששהו במאסר, רוב מוחלט של הפרשנים מסכים כי המילה יָמִים מציינת תקופה של שנה תמימה (שנים עשר חודשים), כפי שמופיע במקומות אחרים בתורה. לא ייתכן שמדובר בימים ספורים ממש, שכן בהמשך הסיפור מוזכרים ימים נוספים שחלפו עד לפתרון החלום [משכיל לדוד]. השרים שהו בְּמִשְׁמָר, כלומר במעצר או משמורת זמנית להמתנה לבירור דינם, ולא כנידונים שכבר נגזר עונשם [אלשיך, ביאור שטיינזלץ].