תארו לעצמכם שפתאום מגיעים אנשים מאוד חשובים ומוכרים למקום שבו אתם נמצאים, ואתם אלה שנבחרים לדאוג להם אישית. זה בדיוק מה שקרה ליוסף! כששרי פרעה הגיעו לבית הסוהר, שגרת היום של יוסף השתנתה לגמרי.
שר הטבחים, שהוא פוטיפר, רצה לתת לשרים האלה תנאים מיוחדים כי הם היו אנשים מאוד בכירים. המילה וַיִּפְקֹד אומרת שהוא מינה את יוסף לתפקיד מיוחד וציווה עליו לטפל בהם. פוטיפר עשה זאת מתוך אהבה ליוסף: הוא ידע שיוסף נמצא שם על לא עוול בכפו, ורצה לנחם אותו ולהראות לו שגם שרים גדולים וחשובים יכולים למצוא את עצמם במאסר.
יוסף היה אִתָּם, כלומר הוא לא מונה להיות מפקד עליהם, אלא פשוט להיות בחברתם. השרים היו אנשים חכמים, והם היו צריכים אדם חכם ומיוחד כמו יוסף שישב וידבר איתם. התורה מספרת שיוסף וַיְשָׁרֶת אֹתָם – הוא עזר להם ודאג לכל הצרכים שלהם מרצונו החופשי ובענווה. יוסף הבין שהאנשים האלה רגילים לשירות אישי, והוא גם ידע שייתכן שיום אחד הם ישתחררו ויחזרו לתפקיד החשוב שלהם בארמון.
כמה זמן הם היו שם יחד? המילה יָמִים מתארת במקרה הזה תקופה ארוכה של שנה שלמה. במשך כל השנה הזו הם ישבו בְּמִשְׁמָר, כלומר במעצר זמני, וחיכו בסבלנות למשפט שלהם כדי לדעת מה יחליטו לעשות איתם.