בראשית, פרק מ׳, פסוק ד׳

שַׂר הַטַּבָּחִים, המזוהה כפוטיפר, בחר לפקח בעצמו על שרי פרעה בשל מעמדם הרם, וַיִּפְקֹד – ציווה ומינה אֶת יוֹסֵף לשהות אִתָּם. מהלך זה נועד לנחמו ולהראות לו שגם בכירים נאסרים, או לחלופין, להשפילו כדי שלא יתגאה במעמדו בכלא. יוסף נועד לספק לשרים חברה משכילה ולדאוג לצרכיהם, ולכן וַיְשָׁרֶת אֹתָם מרצונו ובענווה, מתוך הבנה שייתכן כי ישובו לשלטון. השרים המתינו לבירור דינם ושהו בְּמִשְׁמָר, כלומר במעצר זמני, במשך יָמִים שמשמעותם שנה תמימה.