בראשית, פרק מ׳, פסוק ט״ו

יוסף מציג הגנה משפטית מחושבת שנועדה להוכיח את חפותו המוחלטת ולסלול את הדרך לשחרורו, מבלי להאשים איש בשמו. הוא מבהיר כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, כלומר הוא נחטף והועלם ממולדתו ואינו עבד חוקי של איש, ולכן ניתן לשחררו בקלות. הוא מדגיש בגאווה כי הובא מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים, אזור מגוריה של משפחתו המיוחסת בחברון, ומוסיף כי וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה והוא נקי מכל חטא גם בביתו של פוטיפר. ההוכחה הניצחת לחפותו היא כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר, בית הסוהר המלכותי, שכן אילו היה אשם בפגיעה באשת איש היה מוצא להורג. כליאתו נועדה רק להשתיק את העלילה נגדו, ועצם מינויו לאחראי על האסירים במקום מוכיח שאינו נתפס כפושע מסוכן.