בראשית, פרק מ׳, פסוק ט״ז

לאחר שזלזל בתחילה ביכולותיו של יוסף, וַיַּרְא שַׂר־הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר, כלומר שהפתרון שהעניק לשר המשקים היה הגיוני, מדויק וחיובי. מתוך תקווה שיוסף יחרוץ גם עליו גורל מוצלח, הוא פונה אליו ואומר אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי, שכן הוא הבחין בקווי דמיון בין החלומות. עם זאת, בניגוד לשר המשקים שפעל בחלומו, שר האופים עמד חסר מעש, עובדה המרמזת על סופו המר. הוא מתאר כי היו שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל־רֹאשִׁי, תיאור שיכול לכוון לסלי נצרים מנוקבים שאפשרו לעופות לנקר מתוכם, או לחלופין לסלים מהודרים המלאים בלחם לבן ועוגות הראויים לשולחן המלך.