קרה לכם פעם שחשבתם שמישהו לא יודע לעשות משהו, ופתאום גיליתם שהוא ממש חכם ומדויק? זה בדיוק מה שקרה לשר האופים בבית הסוהר. בהתחלה הוא זלזל ביוסף ולא רצה לספר לו את החלום שלו. אבל כשהוא שמע איך יוסף פותר את החלום של שר המשקים, הוא שינה את דעתו לגמרי. הוא הבין שהדברים של יוסף הם לא סתם המצאות, אלא פתרון אמיתי, ברור והגיוני שמתאים לכל הפרטים.
השר ראה כִּי טוֹב פָּתָר, כלומר הוא הבין שהפתרון מדויק, וגם שמח לראות שיוסף פתר את החלום לטובה. הוא קיווה שאם יוסף יפתור גם לו את החלום, המילים הטובות שלו יגרמו לכך שגם הסוף שלו יהיה טוב. מתוך התלהבות ותקווה הוא פונה אל יוסף ואומר אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי, כי הוא שם לב שהחלומות שלהם קצת דומים.
שר האופים מספר שעל ראשו היו שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי. אלו היו סלים קלועים מענפים שהיו בהם הרבה חורים, כמו רשת. החורים האלה נועדו לאוורר את דברי המאפה הטעימים של המלך, אבל הם גם אלה שאפשרו לעופות לנקר ולאכול את הלחם ישר דרך הסל. כבר בתיאור הזה מסתתר רמז קטן להבדל בין השרים: בזמן ששר המשקים חלם שהוא מגיש בעצמו את הכוס למלך, שר האופים חלם שהוא רק עומד שם בלי לעשות כלום, והעופות אוכלים את האוכל מעל ראשו. זה היה רמז מקדים לכך שהסוף של שר האופים יהיה שונה ופחות משמח.