עם עלות השחר בבית הסהר המלכותי, שגרת יומם של האסירים מופרת בעקבות לילה סוער שעובר על שרי פרעה. וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבֹּקֶר – יוסף, שלן בלילה בבור הכלא התחתון, עולה בבוקר אל החדרים העליונים שבהם שהו השרים כדי לשרתם ולדאוג לצורכיהם [אבן עזרא, מחוקקי יהודה, ביאור שטיינזלץ]. כאשר הוא פוגש אותם, הוא מבחין מיד בשינוי קיצוני במצב רוחם, וְהִנָּם זֹעֲפִים.
הפרשנים נחלקו בהבנת המילה זֹעֲפִים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהשרים היו עצובים, מוטרדים ומודאגים מן החלומות. מבחינה רעיונית ולשונית, המילה קשורה למילה "צעיף"; כשם שצעיף מכסה את הפנים מבחוץ, כך הזעף הוא מעין הינומה המכסה את הפנים מבפנים. מרוב צער, חיוניות הנפש נסוגה לאחור, והפנים מקבלות ארשת נטולת חיים בדומה לאדם ישן או גוסס [רש"ר הירש]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת את המילה כסערת רגשות, רעש והיעדר מנוחה, בדומה לים סוער. ייתכן אף שהרעש שעוררו השרים בסערת רוחם הוא שהביא את יוסף לעלות אליהם ולשאול לשלומם [אבן עזרא, ביאור יש"ר, מחוקקי יהודה].
הסיבה הישירה למצבם הקשה היא החלומות שחלמו. הופעתם של חלומות דומים כל כך באותו הלילה לשני שרים שונים עוררה בהם פליאה וחוסר שקט, במיוחד משום שלא ידעו כיצד לפתור אותם [רד"ק, ביאור יש"ר, צאינה וראינה]. מנגד, יש הסבורים כי השרים דווקא הרגישו שהחלומות מבשרים טובות, וזעפם נבע מתסכול על כך שאין להם דרך לצאת מהכלא פרט להזכרת שמם בפני המלך [חזקוני].
קושי נוסף שעולה הוא ההבדל בין השרים: בעוד שעצבותו של שר האופים מובנת לאור חלומו המבשר רעות, מדוע היה שר המשקים זועף לאחר שחלם חלום חיובי? על כך משיבים הפרשנים כי כל אחד מהשרים חלם לא רק את חלומו שלו, אלא גם את פתרון חלומו של חברו. שר המשקים ראה בחלומו את הפתרון הקשה של שר האופים, נבהל וחשש גם לגורלו שלו. שר האופים, אף שראה את הפתרון הטוב של חברו, חש שמזלו שלו בוגד בו ולבו ניבא לו רעות [אור החיים, ריב"א].