בראשית, פרק מ׳, פסוק ז׳

קרה לכם פעם שהייתם עצובים או עברתם יום ממש קשה, ובכל זאת הצלחתם לשים לב שמישהו אחר צריך עזרה? יוסף נמצא עכשיו עמוק בתוך בית הסוהר. הוא עבד צעיר שעבר הרבה השפלות וקשיים, אבל במקום לשקוע בעצב של עצמו, הוא בוחר להסתכל על האנשים שסביבו. התורה מאריכה מאוד ומתארת שיוסף פנה אל סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו. הסיבה לאריכות הזו היא כדי להראות לנו כמה יוסף היה מיוחד ואמיץ. האנשים האלה לא היו סתם אסירים, אלא שרים חשובים מאוד של המלך (המילה סְרִיסֵי פירושה שרים). למרות שיוסף היה רק עבד פשוט, בגלל שהם היו יחד באותו תא כלא ויוסף היה אחראי לשרת אותם, הוא הרגיש בנוח לגשת אליהם בנימוס ולהתעניין בשלומם. יוסף שואל אותם מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים, והכוונה במילה רָעִים היא שהפנים שלהם נראו עצובות ומשונות מהרגיל. הוא גם מוסיף ושואל למה הם עצובים דווקא הַיּוֹם. הרי ברור שמי שנמצא בבית הסוהר הוא עצוב, אבל יוסף שם לב שדווקא ביום הזה הם נראו הרבה יותר מודאגים מכל שאר הימים. בזכות תשומת הלב הקטנה הזו של יוסף והאכפתיות שלו כלפי אחרים, יתחיל בקרוב תהליך שלם ומופלא מאת ה׳ שיוביל אותו להיות מלך מצרים ולהציל את העולם כולו מרעב.