יצא לכם פעם לעזור למישהו במשהו ממש חשוב, ואז לבקש ממנו טובה קטנה בתמורה? בדיוק ברגע שבו יוסף מסביר לשר המשקים את חלומו ונותן לו את החדשות הנפלאות שהוא עומד להשתחרר, הוא פונה אליו בבקשה אישית מהלב.
יוסף פותח במילים כִּי אִם, כלומר הוא מבקש מהשר שאם יזכור אותו, יעשה איתו חסד. קודם כל הוא מבקש זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ, שזה אומר לזכור אותו בלב, לא לשכוח אותו גם כשיהיה רחוק ומחוץ לכלא. יוסף חכם ומבין שלא מתאים לבקש טובות מיד ברגע שיוצאים לחופשי, ולכן הוא אומר לשר שיעזור לו כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, רק כשיחזור לתפקידו המכובד וימצא את הזמן המתאים והנוח.
כשיגיע הזמן הזה, יוסף מתחנן: וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד. המילה נָּא היא מילת בקשה שמראה עד כמה זה חשוב לו. הבקשה המעשית שלו קלה מאוד, וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה, פשוט להזכיר את השם שלו בפני המלך. פרעה כבר מכיר את יוסף מהעבר, ולכן מספיקה רק מילה קטנה של השר כדי לעזור. המטרה הגדולה של יוסף היא וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה, להשתחרר לגמרי מבית הכלא ומהעבדות, הרי הוא יושב שם סתם, למרות שלא עשה שום דבר רע.
הבקשה הזו נשמעת לנו מאוד הגיונית, אבל אצל צדיק גדול כמו יוסף היא נחשבה לטעות. במקום לבטוח לגמרי שרק ה' יוציא אותו משם, יוסף סמך על עזרה של בן אדם. בגלל שהוא ביקש מהשר עזרה בשתי מילים של זיכרון, הוא קיבל עונש ונשאר בכלא עוד שתי שנים שלמות. ה' רצה ללמד את יוסף שההצלה מגיעה רק ממנו, ואין צורך להישען על אנשים אחרים.