תארו לעצמכם שאתם יושבים לארוחה טעימה, ופתאום אתם מוצאים בתוך האוכל משהו שממש לא אמור להיות שם. איך הייתם מגיבים? זה בדיוק מה שקרה לפרעה מלך מצרים. יום אחד הוא מצא זבוב בתוך היין שלו ואבן קטנה בתוך הלחם, והוא כעס מאוד.
פרעה לא כעס על העובדים הפשוטים שהכינו את האוכל, אלא על סָרִיסָיו, כלומר על השרים והפקידים הבכירים ביותר בארמון. הוא כעס על שַׂר הַמַּשְׁקִים, שהיה אחראי על כל השתייה, ועל שַׂר הָאוֹפִים, שהיה אחראי על הלחם. למרות שהם לא בישלו בעצמם, התפקיד שלהם היה להשגיח על העובדים ולבדוק שהכל מושלם, והם נכשלו באחריות שלהם. המילה וְעַל מופיעה פעמיים כדי ללמד אותנו שפרעה כעס על כל שר בנפרד בגלל הטעות האישית שלו, והם לא תכננו למרוד בו ביחד.
אבל האמת היא שכל הכעס הפתאומי הזה לא היה סתם מקרה. זה היה חלק מתוכנית מדויקת של ה'. ה' גרם לפרעה לכעוס ולשלוח את השרים לכלא, רק כדי שהם יפגשו שם את יוסף. הפגישה הזו היא מה שיוביל בהמשך להצלה של יוסף, ויהפוך אותו לאדם גדול וחשוב. לפעמים ה' מסדר את הדברים בדיוק בזמן הנכון כדי לעזור לאנשים טובים.