קרה לכם פעם שקיבלתם מתנה גדולה ומושקעת, ובמקום להגיד תודה, השתמשתם בה כדי לעשות משהו שמעציב את מי שנתן לכם אותה? הנביא ממשיל את עם ישראל בדיוק למצב כזה, וקורא להם גֶּפֶן בּוֹקֵק יִשְׂרָאֵל. המילה בוקק מתארת משהו ריק ויבש. עם ישראל נמשל לגפן יבשה שאין לה כוח להצמיח ענבים, משום שהם התרוקנו מתורה וממעשים טובים. למרות המצב הזה, נאמר עליהם פְּרִי יְשַׁוֶּה־לּוֹ, כלומר, הם חיו באשליה ודמיינו שהם עדיין יכולים להצליח ולהצמיח פירות ראויים וטובים.
בהמשך, הנביא מסביר עד כמה גדולה הייתה כפיות הטובה שלהם ואומר כְּרֹב לְפִרְיוֹ הִרְבָּה לַמִּזְבְּחוֹת. ה' נתן לעם ישראל שפע גדול, הרבה רכוש ומשפחות גדולות. אך במקום להשתמש בברכה הזו כדי להודות לה', ככל שהיה להם יותר שפע, כך הם בנו יותר מזבחות כדי לעבוד עבודה זרה ולחנך את הילדים שלהם לעבודת אלילים. אותו הדבר קרה גם עם האדמה שלהם. כְּטוֹב לְאַרְצוֹ הֵיטִיבוּ מַצֵּבוֹת. המילה מצבות מתארת מזבחות שבנויים מאבן אחת גדולה. ככל שהאדמה הצמיחה יבול טוב ומוצלח יותר, במקום להכיר תודה לה', הם השתמשו בעושר שלהם כדי לבנות ולפאר מצבות יפות לעבודה זרה. הם לקחו את כל הטוב שה' העניק להם, והשתמשו בו בדיוק למטרה ההפוכה.