יצא לכם פעם לקבל משימה בבית, אבל רציתם לעשות רק את החלק הכיף ולקבל את הפרס בסוף, בלי להתאמץ באמת? הנביא הושע משתמש בדיוק ברעיון הזה כדי להסביר לעם ישראל איך הם מתנהגים. הוא מדמה את ממלכת ישראל, שנקראת גם אפרים, לבהמת עבודה בשדה שהיא עֶגְלָה מְלֻמָּדָה, כלומר עגלה שהתרגלה ולמדה לעבוד. אבל יש איתה בעיה, היא אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ. דישה היא פעולה קלה שבה מפרידים את התבואה מהקש, ובזמן הזה הבהמה יכולה לאכול מהתבואה הטעימה תוך כדי עבודה.
הנביא מסביר שעם ישראל מתנהג כמו אותה עגלה. הם רוצים לקבל את כל השכר והדברים הטובים מאת ה', אבל לא רוצים לקבל על עצמם את העבודה הקשה של קיום התורה והמצוות. בהתחלה, ה' התנהג אליהם ברחמים ובעדינות, וַאֲנִי עָבַרְתִּי עַל־טוּב צַוָּארָהּ, כלומר ה' נמנע מלשים עליהם משא כבד כדי שיהיה להם טוב. אבל בגלל שהם חיפשו רק את החיים הקלים, ה' מכריז אַרְכִּיב אֶפְרַיִם, כלומר מעכשיו הוא ישים עליהם עול, שזה מתקן מיוחד ששמים על צוואר הבהמה כדי לכוון אותה, במטרה שהם יתחילו לקחת אחריות ולעבוד.
לא רק הם יצטרכו להתאמץ, אלא כל העם יעבוד יחד. יַחֲרוֹשׁ יְהוּדָה, שבט יהודה יעשה את העבודה הקשה של החרישה, ואז יְשַׂדֶּד־לוֹ יַעֲקֹב, שאר העם יישר את האדמה ויפורר את גושי העפר הקשים שלה. כל תיאור החקלאות הזה הוא בעצם משל. ה' מבקש מהעם להפסיק לחפש את הדרך הקלה, ולהתחיל לעבוד יחד קשה כדי להכין את הלב שלהם לעשיית מעשים טובים ולשמירת המצוות.