הושע, פרק י׳, פסוק ו׳

יצא לכם פעם לסמוך על משהו שהבטיחו לכם שהוא חזק ומוצלח, ובסוף גיליתם שהוא בכלל לא עובד? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל. הם האמינו והשתחוו לעגל זהב, וחשבו שהוא אל חזק שישמור עליהם. אבל ברגע של מלחמה ומשבר, התגלה שהעגל הזה לא יכול לעשות שום דבר. הנביא מספר שגַּם־אוֹתוֹ, כלומר את עגל הזהב בעצמו, האויבים ייקחו בשבי בדיוק כמו שלקחו את העם. העגל יוּבָל אל ארץ אשור בתור שלל מלחמה. האויבים יתנו את העגל בתור מִנְחָה לְמֶלֶךְ יָרֵב, שזהו כינוי למלך אשור שהיה ידוע כמלך שאוהב לריב ולהילחם עם עמים אחרים. כשעם ישראל יראה את ה"אל" שלו נלקח בקלות כזאת, הוא ירגיש בושה גדולה. המילה בָּשְׁנָה פירושה בושה, ואֶפְרַיִם יִקָּח מסביר ששבט אפרים וכל העם ירגישו חרפה גדולה על כך שעבדו לאל שקר חסר כוח. בסופו של דבר, וְיֵבוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מֵעֲצָתוֹ. העם יתבייש מאוד בעצה הגרועה שקיבלו אבותיהם בעבר, להכין את עגלי הזהב מלכתחילה. עכשיו, כשהמקום שבו עבדו לעגל נהרס, כולם מבינים שהעצה הזו הביאה להם רק בושה.