הושע, פרק י״ג, פסוק ה׳

חשבתם פעם איך זה להרגיש כשאתם תלויים לחלוטין במישהו אחר שידאג לכם? תארו לעצמכם שאתם הולכים במקום שומם וריק, אין בו שום ברז מים או מקום להשיג אוכל, ואתם פשוט חייבים שמישהו יעזור לכם. זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל כשהם הלכו במדבר. ה' אומר להם אֲנִי יְדַעְתִּיךָ, וזה לא אומר רק שהוא הכיר אותם, אלא שהוא ממש שׂם לב אליהם, אהב אותם ודאג לכל מה שהם צריכים. במקום שבו אי אפשר לשרוד לבד, ה' עשה להם נסים גלויים ונתן להם את המן לאכול, באר של מים לשתות ועמוד ענן שישמור עליהם. כל זה קרה כשהם היו בְּאֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת, שזו מילה מיוחדת שמתארת ארץ יבשה מאוד, מקום של צמא גדול שבו אנשים משתוקקים ורוצים מאוד את הדברים הכי בסיסיים שחסרים להם. ה' ציפה שעם ישראל יזכור את כל הטוב הזה ויאהב אותו בחזרה, אבל לצערנו, מאוחר יותר הם שכחו מי דאג להם והתחילו לעבוד עבודה זרה. הבגידה הזו כל כך כואבת דווקא בגלל שה' עזר להם כשהם היו הכי חסרי אונים, ולכן המעשה שלהם חמור והם ראויים לעונש.