הושע, פרק י״ג, פסוק ז׳

קרה לכם פעם שעזרתם למישהו שוב ושוב, אבל הוא פשוט שכח להגיד תודה או התנהג כאילו לא עשיתם בשבילו כלום? ככה קרה לעם ישראל. הם שכחו את כל הטובות שקיבלו מאת ה', ולכן היחס שלו אליהם היה חייב להשתנות. במקום להמשיך להגן עליהם תמיד בחסד וברחמים, ה' אומר וָאֱהִי, כלומר אני אהיה להם כמו חיות בר. הוא מדמה את עצמו לשָׁחַל, שזהו שם נרדף לאריה, ולנָמֵר. למה דווקא לחיות האלו? בגלל הדרך שבה הן מתנהגות בטבע. המילים עַל דֶּרֶךְ אָשׁוּר לא מדברות כאן על המדינה המוכרת שנקראת אשור, אלא המילה אָשׁוּר מגיעה משורש של מילה שמשמעותה להביט, להסתכל ולעקוב מרחוק. ה' בעצם אומר להם שכמו שנמר מסתתר, אורב ומסתכל מרחוק על מי שעובר בדרך, כך ה' יעקוב אחרי המעשים של עם ישראל. מכיוון שהם שכחו אותו, הוא יעזוב אותם להתמודד לבד מול העמים האחרים, וישגיח על התנהגותם מהצד.