תארו לעצמכם מצב שבו מישהו דואג לכם ועוזר לכם בכל יום, אבל ברגע שאתם מסתדרים לבד ויש לכם כל מה שאתם צריכים, אתם פשוט שוכחים אותו. זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל. כשהם היו במדבר, הם היו תלויים לחלוטין בה' וזקוקים לו. אבל המצב השתנה כשהם נכנסו לארץ ישראל. המילה כְּמַרְעִיתָם מגיעה מהמילה מרעה, והיא מתארת את הרגע שבו העם הגיע אל הארץ המובטחת וזכה לאדמה פורייה, פירות טובים ושפע של מזון.
היינו מצפים שהם יודו לה' על כל הטוב הזה, אבל קרה דבר עצוב: אחרי שהם אכלו ושבעו, הם התמלאו בגאווה. המילה וַיָּרָם מתארת את הלב שלהם שהתרומם מרוב יהירות. הם הרגישו כל כך חזקים ועצמאיים, עד שהם הפנו עורף, שכחו את ה' והתחילו לחטוא. התהליך הזה, שבו דווקא העושר והשפע גורמים לאנשים לשכוח מי נתן להם הכול, לא קרה בטעות. משה רבנו כבר הזהיר אותם מראש בתורה שכאשר הם יגיעו לארץ ויהיה להם שפע, הם עלולים להתגאות ולשכוח את מקור הברכה שלהם.