יצא לכם פעם לעשות משהו לא כל כך טוב, ולקוות שאם פשוט תתעלמו ממנו הוא יישכח וייעלם מעצמו? לפעמים נדמה לנו שאם לא מדברים על טעות שעשינו, היא מפסיקה להיות קיימת. אבל האמת היא שמעשים לא נעלמים באוויר.
כאשר בני אפרים חטאו, ובמיוחד כשהם עשו את חטא עגלי הזהב, הם שכחו את ה׳. בגלל שהם לא חזרו בתשובה ולא תיקנו את מעשיהם, גם ה׳ לא שכח ולא ויתר להם. המילה צָרוּר מתארת משהו שקשור חזק, ממש כמו שאוספים חפצים וקושרים אותם יחד בחבילה אחת מהודקת. המילה צְפוּנָה פירושה משהו שמוסתר ומוטמן היטב.
ה׳ בעצם אסף את כל המעשים הלא טובים של העם, קשר אותם יחד ושמר אותם אצלו באוצרותיו. המעשים האלה לא נמחקים לבד, אלא ממתינים שמורים עד שיגיע הזמן שבו העם יצטרך לקחת אחריות ולשאת בתוצאות על מה שעשה.