הושע, פרק י״ג, פסוק ג׳

יצא לכם פעם לראות משהו שמופיע לזמן קצר ואז פתאום נעלם לגמרי? הנביא מזהיר את בני ממלכת ישראל שבעקבות החטאים שלהם, ההישארות שלהם בארץ עלולה לחלוף ולהתנדף מהר מאוד. כדי להסביר עד כמה מהר זה יקרה, הוא משתמש בציורים מהטבע. בהתחלה הוא משווה אותם לעֲנַן־בֹּקֶר ולטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ. בבוקר מוקדם אנחנו רואים עננים או רטיבות של טל על הצמחים, אבל ברגע שהשמש זורחת והחום גובר, הם מתאדים ונעלמים מיד. לאחר מכן, הנביא מתאר רוח חזקה שמעיפה דברים ממקומם, ואומר שהם יהיו כְּמֹץ יְסֹעֵר מִגֹּרֶן. מֹץ הוא הקליפות הקלות של התבואה, והגֹּרֶן הוא המקום שבו אוספים אותה. המילה יְסֹעֵר מתארת רוח סערה שמעיפה את הפסולת הרחק. כך, ממש כמו שהרוח מעיפה את הקליפות, רוח ה׳ עלולה להרחיק את העם מארצו. לבסוף, הוא מדמה אותם לעָשָׁן מֵאֲרֻבָּה. האֲרֻבָּה היא חלון פתוח בתקרת הבית. כשעשן עולה החוצה דרך החלון הזה, הוא מיד מתפזר באוויר ונעלם. כל התיאורים האלו עוזרים לנו לדמיין איך משהו שנראה קיים יכול להתפוגג ברגע אחד.