הושע, פרק ד׳, פסוק ה׳

הכהן הגדול, או העם כולו, עתיד ליפול בקרוב בעיוורון באור יום, ועל כך נאמר וְכָשַׁלְתָּ הַיּוֹם. יחד איתו ייפול גם נביא השקר המפתה אותו, ולכן וְכָשַׁל גַּם־נָבִיא עִמְּךָ לָיְלָה, שכן חזונותיו מתרחשים בחשכה, או משום שהכהן חוטא בפרהסיה ביום ואילו הנביא חוטא בסתר בלילה. בעקבות קריסת ההנהגה מצהיר ה': וְדָמִיתִי אִמֶּךָ, כאשר המילה אִמֶּךָ אינה מתייחסת לאם ביולוגית אלא מהווה סמל לאומה כולה. משמעות ההכרזה היא שה' יכרית וישמיד את כנסת ישראל, או לחלופין יותיר אותה בדממה ובהלם מוחלט. מנגד, ייתכן שהמילה וְדָמִיתִי מבטאת דמיון, ומתארת את העם המטיח במנהיגיו כי הפך להיות כמותם, או מדמה עצמו לאם המייסרת את בניה.