הושע, פרק ד׳, פסוק י״ח

החברה שקועה בשחיתות ובשכרות קיצונית, וגם כאשר סָר סׇבְאָם, כלומר כשהשפעת משתאות היין החריגים מתפוגגת או כשהמשקה נלקח מהם כעונש, הם מסרבים לשוב למוטב. השכרות הכבדה גוררת אותם להפקרות, והם לא רק חוטאים בעצמם אלא הַזְנֵה הִזְנוּ, מסיתים ומדיחים גם אחרים לזנות ולעבודה זרה. האשמה המרכזית מופנית אל שרי העם, מָגִנֶּיהָ, שהיו אמורים לשמש מחסה והגנה לאומה אך בפועל מובילים את ההשחתה. מנהיגים אלו אָהֲבוּ הֵבוּ קָלוֹן, שכן הם אוהבים את הבזיון ומביאים אותו על עצמם ועל העם, בין היתר כשהם אומרים "הבו" (תנו לנו) ודורשים שוחד כדי לעוות את הדין.