הושע, פרק ד׳, פסוק ד׳

אַךְ, אכן, החברה הגיעה לשפל מוסרי שבו אִישׁ אַל־יָרֵב וְאַל־יוֹכַח אִישׁ, כך שאיש אינו מעביר ביקורת על חברו לא בוויכוח תקיף ולא בשכנוע הגיוני ורגוע. הימנעות זו נובעת מכך שהעם משתיק את נביאי האמת באלימות, או מכיוון שכולם פושעים במידה שווה ולכן אין לאיש זכות מוסרית להעיר לזולתו, ורק ה' נותר לנהל את הריב מולם. במציאות הפוכה זו נאמר וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי כֹהֵן, שכן העם מסרב לקבל הדרכה ובוחר להתעמת דווקא עם הכהנים שנועדו להורות לו משפט. התקפה זו נובעת מסירוב לקבל תוכחה, מכך שהכהן עצמו הפך למושחת, או ממרדנות היסטורית המזכירה את מריבת עדת קורח באהרן. מציאות זו של מריבה מתמדת מופנית לא רק כלפי אנשי הדת ומורי הדרך, אלא אף כלפי המלכים ומנהיגי העם.