בחברה שבה המצפן המוסרי אבד, מערכות ההדרכה והתוכחה קורסות לחלוטין. מציאות זו מובילה למצב שבו אין איש המסוגל או רשאי להעביר ביקורת על זולתו, והסדר החברתי והרוחני מתהפך על פניו.
המילה אַךְ בפסוק אינה משמשת למעט, אלא משמעותה "באמת" או "אכן" [מצודת ציון, רד"ק, אברבנאל]. המילה יָרֵב מבטאת ויכוח בכוח ובתקיפות, בעוד שהמילה יוֹכַח מתייחסת לשכנוע הגיוני ובנחת [מלבי"ם].
הפרשנים חלוקים בהבנת מהותו של חצי הפסוק הראשון, אַךְ אִישׁ אַל־יָרֵב וְאַל־יוֹכַח אִישׁ. גישה אחת רואה בכך תיאור עובדתי של מציאות שבה איש אינו מעביר ביקורת על חברו והכול נעשה ללא מפריע [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. שתי סיבות מרכזיות ניתנו לשתיקה זו: או משום שהעם משתיק באלימות את נביאי האמת ומזהיר אותם לבל יוכיחו אותם [רש"י, אברבנאל], או משום שכולם פושעים באותה מידה. מאחר שאין בנמצא מוכיחים אנושיים ראויים, ה' הוא זה שצריך לנהל את הריב מול העם [מלבי"ם, אברבנאל]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת משפט זה כמעין ציווי או עצה: אל לאדם לנסות להוכיח את חברו, שכן הדבר לא יועיל כלל. יתרה מכך, מאחר שכולם עושים רע, לאיש אין את הזכות המוסרית להוכיח את זולתו [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל].
בחלקו השני של הפסוק, וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי כֹהֵן, מתואר היפוך היוצרות. הכהנים, שתפקידם המסורתי הוא להורות משפט ולהוכיח את העם, מוצאים את עצמם מותקפים. במקום לקבל הדרכה, העם בוחר להתעמת ולריב דווקא עם מוריו [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. תופעה זו נובעת מכך שהעם מסרב לקבל תוכחה ומעז לשפוט את שופטיו [רד"ק], או משום שהכהן עצמו הפך למושחת ורע מעללים בדיוק כמוהם. לכן, כאשר הכהן מנסה להוכיח אותם, הם משיבים לו בתוכחה על חטאיו שלו [אבן עזרא, רד"ק, אברבנאל].
קו פרשני נוסף רואה בביטוי זה השוואה היסטורית: העם הגיע לאותה מדרגה של רשע ופשע כשל עדת קורח, שערערו ורבו עם אהרן הכהן [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. דעה חריגה המבוססת על התרגום מציעה כי המילה "כהן" אינה מתייחסת כאן לאנשי דת, אלא למלכים, ומצביעה על כך שהעם נמצא במריבה מתמדת עם מנהיגיו [רד"ק, אברבנאל].