חורבן מוסרי של חברה אינו מתחיל מן השכבות החלשות, אלא מראשי העם ואבות המשפחה. נבואה זו מציגה מציאות עגומה של צביעות, שבה הדור הבוגר שוקע בחטאים, ובכך שומט את הקרקע תחת היכולת לבוא בטענות אל הדור הצעיר.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שה' נמנע מלהעניש את הבנות והכלות על חטאי הזנות שלהן, משום שהאשמה האמיתית מוטלת על האבות והבעלים. הבנות והכלות פשוט מחקות את ההתנהגות הקלוקלת של ראשי המשפחה [מצודת דוד, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם]. ייתכן אף שמדובר בבנות קטנות שאינן בנות עונשין [אבן עזרא]. גישה שונה מציג [רש"י], המסביר זאת על רקע הלכתי: ה' מפסיק לבדוק נשים החשודות בניאוף באמצעות "מי סוטה", משום שכאשר הגברים עצמם נגועים בחטא, המים המרים מאבדים את כוחם לברר את אשמת הנשים.
הפסוק מתאר את חטאי הגברים בשני מישורים מקבילים, תוך הבחנה בין הַזֹּנוֹת לבין הַקְּדֵשׁוֹת. [המלבי"ם] מבאר כי הַזֹּנוֹת הן נשים נשואות המנאפות בסתר, ולכן נאמר עליהן יְפָרֵדוּ – הגברים פורשים מן החברה ומתייחדים עמן במקומות מסתור [וכן פירש מצודת דוד]. לעומת זאת, הַקְּדֵשׁוֹת הן זונות פולחניות המיועדות לעבודה זרה, ועמן הגברים יְזַבֵּחוּ בפרהסיה, ברוב עם ובזבחי שמחה.
למילה יְפָרֵדוּ ניתנו פרשנויות נוספות. יש שפירשו זאת כהתחברות לסיעות של שתיית יין [רש"י, רד"ק], ויש שהסבירו זאת מלשון "פרד" – הגברים שקועים בזימה כבהמות, או לחלופין, מקיימים יחסים באופן שאינו מוליד, כמעשה ער ואונן [רד"ק בשם אביו].
מנגד, [אברבנאל] מציג קריאה שונה לחלוטין של הפסוק. לשיטתו, אין מדובר כאן בזנות מינית כלל, אלא במטאפורה לעבודה זרה. הנשים, שדעתן קלה עליהן, נמשכות אחר האמונות התפלות ולומדות מהגברים שעוזבים את ה' לטובת פולחן אלילי, ולכן הבנות מועדות לטעות ואינן נענשות בחומרה.
הפסוק נחתם בתוצאה ההרסנית של אובדן הדרך: ועם לא יבין יִלָּבֵט. המילה יִלָּבֵט מתפרשת בכמה אופנים. יש המפרשים אותה מלשון כשלון ונפילה [מצודות, רד"ק]. אחרים מזהים בה משמעות של בלבול, שיבוש הדעת וחוסר אונים של אדם שאינו יודע כיצד לפעול [אבן עזרא, רד"ק]. פירוש נוסף קושר את המילה לעייפות ויגיעה ללא תועלת – העם יספוג מכות וייסורים, אך מכיוון שאינו מבין את סיבתם, הוא רק יתעייף מטורח הפורענות והמכות מבלי לתקן את דרכיו [רש"י, מלבי"ם].