קרה לכם פעם ששמתם לב איך אחים קטנים או ילדים צעירים אוהבים לחקות בדיוק את מה שהגדולים עושים? מתברר שזה בדיוק מה שקרה בתקופת הנביא. המבוגרים, האבות והמנהיגים של העם התנהגו בצורה ממש לא טובה, והצעירים פשוט למדו מהם והעתיקו את ההתנהגות שלהם. לכן ה' אומר שהוא לא יעניש את הבנות הצעירות על המעשים הרעים שלהן, כי האשמה האמיתית שייכת למבוגרים שנתנו להן דוגמה אישית גרועה כל כך.
הנביא מסביר שהמבוגרים חטאו בשתי דרכים שונות. מצד אחד, הם הלכו אל הַזּוֹנוֹת, נשים שהם עשו איתן מעשים רעים ופגעו במשפחות שלהם בסתר, ועל זה נאמר יְפָרֵדוּ, כלומר הגברים היו נפרדים משאר האנשים ומתחבאים במקומות מסתור כדי שאף אחד לא יראה אותם. מצד שני, הם הלכו אל הַקְּדֵשׁוֹת, שהן נשים שהיו קשורות לעבודה זרה. איתן הגברים היו יְזַבֵּחוּ, כלומר מקריבים קורבנות לאלילים בגלוי, מול כולם, בשמחה ובלי להתבייש בכלל.
כשהמנהיגים וההורים מתנהגים ככה, החברה כולה נהרסת. לכן בסוף נאמר שעם שלא מבין את הדרך הנכונה, פשוט יִלָּבֵט. הכוונה היא שהעם ייפול, יסתבך ויהיה מבולבל מאוד, כי כשאין מי שייתן דוגמה טובה ויסביר איך נכון להתנהג, כולם הולכים לאיבוד.