קרה לכם פעם שראיתם מישהו עושה משהו לא טוב, והייתם צריכים להזכיר לעצמכם לא לחקות אותו ולא ללמוד ממנו? פעם, לפני הרבה שנים, עם ישראל היה מחולק לשתי ממלכות: ממלכת ישראל וממלכת יהודה. המלך של ממלכת ישראל לא רצה שהאנשים שלו ילכו לבית המקדש שבירושלים, כי ירושלים הייתה שייכת לממלכת יהודה. לכן, הוא הציב פסלי זהב בקצות הארץ כדי שהם יתפללו אליהם במקום.
הנביא פונה אל אנשי ממלכת יהודה ומזהיר אותם: גם אם האחים שלכם מממלכת ישראל מתנהגים בצורה לא טובה ומתפללים לפסלים, אַל־יֶאְשַׁם יְהוּדָה. המילה יאשם באה מהמילה אשמה. הנביא מבקש מאנשי יהודה לא להידבק באשמה הזו, לשמור על עצמם ולא ללמוד מהמעשים שלהם.
כדי לעזור להם להתרחק מההשפעה הלא טובה, הנביא אומר להם בדיוק לאן לא ללכת. הוא אומר וְאַל־תָּבֹאוּ הַגִּלְגָּל, כי העיר גלגל הפכה למקום שבו עובדים לפסלים. מיד אחר כך הוא מוסיף וְאַל־תַּעֲלוּ בֵּית אָוֶן. המקום הזה הוא בעצם העיר בית אל, שנמצאת גבוה על ההר ולכן עולים אליה. יעקב אבינו נתן לה את השם היפה "בית אל", אבל בגלל שהציבו שם פסל זהב, הנביאים שינו את השם שלה לכינוי לא נעים, "בית און", שפירושו מקום של שקר ודברים ריקים.
בסוף, הנביא מדבר על האמת שבלב ואומר וְאַל־תִּשָּׁבְעוּ חַי־יְהֹוָה. להישבע בשם ה' זה דבר שמתאים רק למי שבאמת אוהב אותו והולך בדרכיו. הנביא מסביר להם שאי אפשר גם להתפלל לפסלים וגם להישבע בשם ה', כי זה פשוט לא אמיתי. הוא מזכיר להם שתמיד כדאי להיות כנים, לעשות את הדבר הנכון ולהיות נאמנים לה' בלב שלם.