הושע, פרק ד׳, פסוק ט״ו

Hosea 4:15Sefaria

אִם־זֹנֶ֤ה אַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אַל־יֶאְשַׁ֖ם יְהוּדָ֑ה וְאַל־תָּבֹ֣אוּ הַגִּלְגָּ֗ל וְאַֽל־תַּעֲלוּ֙ בֵּ֣ית אָ֔וֶן וְאַל־תִּשָּׁבְע֖וּ חַי־יְהֹוָֽה׃

בימי הפילוג בין ממלכת ישראל לממלכת יהודה, המציאות הרוחנית והפוליטית הייתה מורכבת. ירבעם מלך ישראל הציב עגלי זהב בקצות ארצו כדי למנוע מנתיניו לעלות לבית המקדש שבירושלים, מחשש שהדבר יחזיר את נאמנותם לבית דוד. על רקע זה, הנביא מציב גבולות ברורים של אשמה, השפעה טמאה וצביעות דתית.

המילה יֶאְשַׁם נגזרת משורש אשמה [מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהנביא פונה כאן בקריאת אזהרה לממלכת יהודה: אִם־זֹנֶה אַתָּה יִשְׂרָאֵל אַל־יֶאְשַׁם יְהוּדָה. כלומר, גם אם עשרת השבטים של ממלכת ישראל סטו מדרך הישר וזנו אחר עבודה זרה, על בני יהודה להישמר לבל ילמדו ממעשיהם ולבל ידבקו באשמתם. הפרשנים תמהים מדוע שיהודה, אשר בית המקדש נמצא בחלקם, יעזבו אותו וילכו למרחקים לעבוד אלילים [רש"י, אבן עזרא, רד"ק, שטיינזלץ]. מבחינה היסטורית, באותה תקופה הייתה יהודה כפופה פוליטית לממלכת ישראל, ובניה נהגו לבקר בערי ישראל, ולכן נדרשה אזהרה מפורשת שלא יושפעו מסביבה זו [מלבי"ם].

לעומת גישה זו, יש המפרשים שהנביא פונה ישירות לישראל ונועד לנקות את יהודה מאשמה. בני ישראל עלולים לטעון כי פנו לעבודה זרה רק משום שהמלחמות והאיבה עם יהודה מנעו מהם לעלות לירושלים. על כך משיב הנביא כי ליהודה אין כל חלק באשמתם; גם אם לא יכלו לעלות לירושלים, היה עליהם להישאר בבתיהם ולא ללכת להדיח את עצמם בעבודה זרה [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל].

מתוך כך, הנביא מפרט את המקומות שמהם יש להתרחק. מבחינה תחבירית, הציווי הראשון נכתב ללא האות וי"ו ("אל יאשם"), ואילו שלושת הציוויים הבאים מתחילים באות וי"ו [מנחת שי].
וְאַל־תָּבֹאוּ הַגִּלְגָּל – הגלגל היה המקום שבו חנה המשכן בתחילה עם הכניסה לארץ, אך כעת הפך למוקד של במות ועבודה זרה [רד"ק].
וְאַל־תַּעֲלוּ בֵּית אָוֶן – הפרשנים מסכימים כי זהו כינוי גנאי לעיר בית אל. יעקב אבינו קרא למקום "בית אל" בעקבות ההתגלות האלוהית שחווה שם, אך לאחר שירבעם הציב שם את עגל הזהב, שינו הנביאים את שמו ל"בית און", מלשון שוא, שקר ואוון [מצודת דוד, רד"ק]. השימוש בפועל תַּעֲלוּ נובע מכך שבית אל ממוקמת באזור הררי וגבוה [רד"ק, אברבנאל].

ציון מקומות אלו דווקא אינו מקרי; הגלגל ובית אל שכנו בסמוך לגבול עם נחלת יהודה ובנימין. עובדה זו שומטת את טענתם של בני ישראל כאילו פחדו מיהודה, שהרי כדי להגיע לעבודת האלילים בעיירות הגבול הללו, היה עליהם לעבור קרוב מאוד לשטח יהודה ולהסתכן באותה מידה. מסיבה זו גם לא הוזכר כאן עגל הזהב השני שהוצב בעיר דן הרחוקה שבצפון, שכן ההליכה אליה לא דרשה התקרבות לגבול יהודה [אברבנאל].

לבסוף, הנביא תוקף את הצביעות שבאמונתם: וְאַל־תִּשָּׁבְעוּ חַי־יְהֹוָה. שבועה בשם ה' היא מעשה של דבקות ויראת שמים, הראוי רק למי שעובד את ה' באמת ורוצה להעיד על אהבתו אליו [אבן עזרא]. לכן, להישבע בשם ה' בעודם עובדים אלילים זהו מעשה של ביזיון והכעסה [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. יתרה מזאת, עיוותם המוסרי הגיע לשפל כזה, שדווקא כאשר רצו להישבע לשקר היו נשבעים בשם ה', אך כשרצו להישבע באמת, היו נשבעים בשם הבעל [רש"י, אברבנאל]. בנוסף, יש שרואים בכך פשוט אזהרה כללית שלא להישבע בשם ה' לשקר [רד"ק].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק י״ד
פסוק ט״ז

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.