הושע, פרק ח׳, פסוק ו׳

עֵגֶל שֹׁמְרוֹן אינו תופעה שמימית אלא יצירה שנוצרה כִּי מִיִּשְׂרָאֵל, שכן הרעיון לעבוד אותו נולד מתוך העם עצמו ומכספו, כהמשך ישיר לחטא העגל במדבר. מכיוון שאומן בשר ודם, חָרָשׁ עָשָׂהוּ, המסקנה הברורה היא כי וְלֹא אֱלֹהִים הוּא, שהרי לא ייתכן שלמעשה ידי אדם יהיה כוח על יוצרו. בסופו של דבר הפסל שְׁבָבִים יִהְיֶה, כלומר ינופץ לרסיסים ולשברים בידי האויב, מה שיוכיח את אפסותו המוחלטת. עם זאת, ייתכן שתיאור זה מצביע על מניע של שובבות ופריקת עול, שכן העם יודע שהעגל אינו אל אמיתי, אך בוחר לעבוד אותו רק כדי להשתחרר מכל חובה ולחיות חיי הפקרות.