הושע, פרק ח׳, פסוק י״א

שבט אֶפְרַיִם שקע בעבודה זרה, כִּי־הִרְבָּה להקים מִזְבְּחוֹת המוקדשים לאלילים, אשר במקום לשמש לכפרה על עוונות היוו חטא בעצם קיומם. החזרה פעמיים על הביטוי מִזְבְּחוֹת לַחֲטֹא מדגישה שהעם לא הסתפק במזבחות הפסולים שירש מאבותיו ושכבר הָיוּ־לוֹ, אלא בנה מזבחות חדשים כדי להוציא את מחשבת החטא אל הפועל, להכשיל את עצמו ולהחטיא גם אחרים. הידרדרות זו נבעה מהרצון להתבולל ולכרות בריתות עם עמים זרים, תהליך שיצר עיוות מוסרי עמוק שגרם לעם לראות דווקא במזבחות המקוריים שהוקדשו לה' כמזבחות של חטא. בעקבות ההתמסרות המוחלטת הזו לעבודה זרה, עתיד העם להיענש ולסבול ממשא כבד של שלטון זר.