ה' מביע תסכול על יחסו המנוכר של עם ישראל למצוות הרבות והנכבדות שהעניק לו. בין אם החוקים כבר נכתבו בעבר ובין אם ה' שולח נביאים להזכירם כאילו הוא אֶכְתָּב לוֹ אותם מחדש בכל יום, רֻבֵּי תּוֹרָתִי נדחים על ידי העם. ההתרחקות מהתורה כה עמוקה עד שדברי ה' כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ בעיניהם, יחס שמתבטא גם בכך שהם תופסים את עבודת המקדש המקורית כחטא ובוחרים במזבחות של עבודה זרה. מתוך מציאות עתידית זו של זרות וגלות, רומז הפסוק כי ה' יתיר בסופו של דבר לכתוב גם את התורה שבעל פה, לאחר שיוסר החשש שאומות העולם ישתמשו בה.
הושע, פרק ח׳, פסוק י״ב
(אכתוב) [אֶ֨כְתׇּב־]ל֔וֹ (רבו) [רֻבֵּ֖י] תּוֹרָתִ֑י כְּמוֹ־זָ֖ר נֶחְשָֽׁבוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.