הניסיון לקנות ביטחון באמצעות בריתות פוליטיות ושוחד למעצמות זרות, מוביל בסופו של דבר למציאות קשה של שעבוד וגלות. עם זאת, בתוך מציאות זו עדיין טמונה האפשרות לתשובה ולגאולה עתידית.
גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם: המילה יִתְנוּ מתפרשת מלשון התניה וכריתת בריתות עם העמים [רש"י, רד"ק], או מלשון "אתנן" – מתן שוחד ודמי אהבים לאומות הזרות כדי לזכות בהגנתן [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
עַתָּה אֲקַבְּצֵם: קיימת מחלוקת מרכזית לגבי משמעות הקיבוץ. גישה אחת רואה בכך נבואת פורענות, ולפיה ה׳ יקבץ את אומות העולם כדי שיבואו להילחם בישראל ולהגלותם, ובכך יתברר שהשוחד שניתן להן לא הועיל כלל [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ], כאשר יש הממקדים קיבוץ זה במצרים [אבן עזרא]. מנגד, גישה אחרת מפרשת זאת כהבטחה של תקווה וגאולה: למרות חטאיהם, ה׳ מבטיח לקבץ את עם ישראל מגלותם ללא עיכוב [רש"י], גאולה המותנית בכך שהעם יעשה תשובה וישוב אל ה׳ [מלבי"ם, חומת אנך].
וַיָּחֵלּוּ מְּעָט מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים: הביטוי מֶלֶךְ שָׂרִים נכתב ללא אות החיבור וי"ו, ומשמעותו היא מלך ושרים [מצודת ציון, רד"ק, מנחת שי], והוא מתייחס לשליטי האומות הזרות. לגבי המילה וַיָּחֵלּוּ, הפרשנים נחלקו לשני כיוונים עיקריים:
הכיוון הראשון מפרש את המילה מלשון פחד ורעדה (חיל וחלחלה). העם ירעד וייכנע במהרה תחת עול המשא הכבד של מלכי אשור והאומות שבתוכם [רש"י, מצודת דוד]. מנקודת מבט שונה, הפחד מיוחס דווקא למנהיגי ישראל – אם המלך והשרים יחרדו אפילו מעט מה"משא", כלומר מנבואות הפורענות של הנביאים, ה׳ יקבץ אותם ויושיעם [מלבי"ם].
הכיוון השני מפרש את המילה מלשון התחלה. מבחינה דקדוקית, העם יתחיל להתלונן ולהתרעם על משא המסים הכבד שמטילים עליו מלכי מצרים ואשור. עול זה נחשב "מעט" לעומת העונש האמיתי של הגלות המלאה שעתידה לבוא עליהם [אבן עזרא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].