קרה לכם פעם שראיתם חפץ שנועד לעשות רק טוב, אבל השתמשו בו בדיוק להפך? בימי התנ"ך, מזבח היה מקום מיוחד שנועד לעזור לאנשים לבקש סליחה וכפרה מה׳ על טעויות שעשו. אבל העם, שנקרא אפרים, בחר בדרך אחרת לגמרי. הם התחילו לבנות המון מִזְבְּחוֹת שהוקדשו במיוחד לאלילים ולעבודה זרה.
במקום שהמזבחות האלו יביאו סליחה, עצם הבנייה שלהם הייתה מעשה רע. הפסוק מדגיש שאלו היו מִזְבְּחוֹת לַחֲטֹא, כי העם לא הסתפק בטעויות של העבר או במזבחות הישנים שכבר היו לו. הם בחרו בכוונה להוסיף ולבנות עוד ועוד מזבחות חדשים, תכננו לעשות בהם מעשים לא נכונים, וגם באמת ביצעו זאת. בגלל שהעם שקע כל כך במעשים האלו, איבד את הדרך הנכונה והשקיע את כל כוחו בעבודה זרה, מוסבר להם שיהיה לכך מחיר, והם יצטרכו להתמודד בעתיד עם קושי של שלטון זר שישלוט עליהם.