חשבתם פעם כמה זה מוזר שאדם מכין פסל במו ידיו, ואז מתחיל להתפלל אליו ולבקש ממנו עזרה? הנביא לועג בדיוק להתנהגות הזו של בני ישראל, שעבדו פסל של עֵגֶל שֹׁמְרוֹן. הנביא מזכיר להם שהרעיון לעשות את הפסל הגיע מהם, כִּי מִיִּשְׂרָאֵל, הם אלו שנתנו את הכסף והזהב כדי להכין אותו, ואומן אנושי, חָרָשׁ עָשָׂהוּ. בגלל שזה רק פסל שאדם יצר, ברור שוְלֹא אֱלֹהִים הוּא. הרי אין שום היגיון שלפסל יהיה כוח לעזור למי שיצר אותו. בסופו של דבר, הנביא אומר שהעגל שְׁבָבִים יִהְיֶה, כלומר יישבר לרסיסים ולחתיכות קטנות. כשהאויבים יבואו לשבור את העגל כדי לקחת את הזהב שלו, כולם יבינו את האמת: אם הפסל לא מסוגל להציל אפילו את עצמו מלהישבר, הוא בטוח לא יכול להציל את האנשים שמתפללים אליו.
הושע, פרק ח׳, פסוק ו׳
כִּ֤י מִיִּשְׂרָאֵל֙ וְה֔וּא חָרָ֣שׁ עָשָׂ֔הוּ וְלֹ֥א אֱלֹהִ֖ים ה֑וּא כִּֽי־שְׁבָבִ֣ים יִֽהְיֶ֔ה עֵ֖גֶל שֹׁמְרֽוֹן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.