הושע, פרק ח׳, פסוק ה׳

יצא לכם פעם לבטוח במשהו שהייתם בטוחים שיעזור לכם, וברגע האמת גיליתם שהוא פשוט חסר תועלת? זה בדיוק מה שקרה לאנשי ממלכת ישראל. הם עבדו לפסלים של עגלי זהב במקום לעבוד את ה׳. למרות שהעגלים הוצבו בערים אחרות, הנביא קורא להם עֶגְלֵךְ שֹׁמְרוֹן, משום ששומרון הייתה עיר הבירה והמלכים שישבו בה הם אלה שגרמו לעם לעבוד את הפסלים. הנביא לועג לעבודה הזרה ואומר שהעגל זָנַח ועזב את העם. הרי כשהגיעו אויבים, העגל לא הצליח להציל אף אחד ואפילו נשבר ונלקח משם. בגלל שהעם בחר להשתחוות לפסלים, ה׳ אומר חָרָה אַפִּי בָּם, כלומר הוא כועס מאוד גם על העגלים וגם על האנשים שעובדים אותם. לבסוף ה׳ שואל בכאב עַד־מָתַי לֹא יוּכְלוּ נִקָּיֹן. המילה נִקָּיֹן פירושה להיות נקי. ה׳ בעצם שואל מתי כבר העם יחליט לנקות את הלב שלו מהלכלוך של עבודת האלילים ולחזור אליו, במיוחד כשהם כבר רואים בעצמם שהפסלים האלה לא באמת יכולים לעזור.