יצא לכם פעם להרגיש כל כך בטוחים וחזקים, עד שחשבתם שאתם כבר לא צריכים עזרה מאף אחד? זה בדיוק מה שקרה למלך רחבעם. בשלוש השנים הראשונות למלכותו הוא הנהיג את העם כמו שצריך ושמר על התורה, אבל אז חל אצלו שינוי גדול. המילים וַיְהִי כְּהָכִין מַלְכוּת רְחַבְעָם מתארות את השלב שבו הממלכה שלו הפכה ליציבה ובטוחה, והמילה וּכְחֶזְקָתוֹ מתארת את הרגע שבו הוא הרגיש חזק מאוד. ברגע הזה, רחבעם התמלא בגאווה ועזב את דרך ה'.
למה זה קרה? מתברר שמההתחלה רחבעם לא שמר על התורה מתוך אהבה אמיתית לה', אלא מסיבה אחרת לגמרי. הוא פשוט פחד מירבעם, המלך של הממלכה השכנה, וחשב ששמירת התורה תעזור לו לשמור על הכיסא שלו. ברגע שהוא בנה ערים חזקות, התבסס והפסיק לפחד, הוא הרגיש שהוא כבר לא צריך את התורה.
ההתנהגות של המלך השפיעה מיד על כולם, כמו שכתוב וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ. גם העם שמר על התורה רק בגלל שהמלך ציווה עליהם, ולא מתוך חיבור אמיתי בלב. לכן, ברגע שהמלך עזב את התורה, גם הם עזבו אותה יחד איתו.
התגובה של ה' לא איחרה לבוא. הוא הביא את שישק מלך מצרים אל ירושלים כדי שילכוד את הערים החזקות של רחבעם. ה' לא עשה זאת רק כדי להעניש אותם, אלא כדי לעורר אותם, ממש כמו שעון מעורר, ולעזור להם להבין שהם טעו כדי שיחזרו להאמין בו בלב שלם.