המילה מִדֵּי משמעותה בכל עת. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שבכל פעם שהמלך הלך אל בית ה' כדי להתפלל, היו הרצים, שהם אנשי משמר המלך, מלווים אותו ונושאים עמם את מגני הנחושת המרשימים.
באשר למטרת נשיאת המגנים, קיימות גישות שונות. יש המסבירים כי המטרה הייתה פרקטית, להגן על המלך באופן מיידי מפני אויב שעלול להופיע פתאום [מצודת דוד]. לעומת זאת, גישה אחרת מציעה פן רוחני: בדרכו אל בית ה' המלך לא היה זקוק להגנה פיזית. המגנים נישאו לפניו דווקא כדי להכניע את לבבו, שכן מראה מגני הנחושת נועד להזכיר לו את חטאו, שבגללו אבדו מגני הזהב המקוריים והוחלפו בנחושת [מלבי"ם].
המילה תָּא מתפרשת כחדר. לאחר שהמלך שב לארמונו [מצודת דוד], היו הרצים מחזירים את המגנים למקומם בחדר המשמר [מצודת ציון, רד"ק]. על אף שהמגנים היו עשויים מנחושת ולא מזהב, הם עדיין נחשבו לחפצי נוי שדרשו שמירה והשגחה [ביאור שטיינזלץ].