פסוק זה מסכם את קורות חייו של רחבעם, תוך הפניה לרשימות ולספרים נבואיים שלא נכללו באסופת ספרי הקודש ואבדו עם השנים, אשר תיעדו את מעשיו, יוחסיו והסכסוכים הממושכים שליוו את תקופתו.
התיאור דִּבְרֵי רְחַבְעָם הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרוֹנִים מתייחס לקורותיו ולפעולותיו לאורך השנים, ומדגיש את התהפוכות הרבות שאפיינו את דרכיו. יש המפרשים כי חלוקה זו רומזת למצבו הרוחני: "הראשונים" מתארים את התקופה שלפני חטאו, ואילו "האחרונים" מתייחסים לימים שאחריו [מלבי"ם, שטיינזלץ].
קורות אלו נכתבו בְּדִבְרֵי שְׁמַעְיָה הַנָּבִיא וְעִדּוֹ הַחֹזֶה. הפרשנים מציינים כי כל נביא נהג לכתוב ספר שבו תיעד את נבואותיו ואת אירועי דורו, כאשר ספרו של עדו נקרא במקום אחר במקרא גם בשם "מדרש" [רש"י]. יש הסבורים כי הייתה חלוקת תפקידים בין הנביאים בתיעוד: שמעיה כתב את יתר דברי הימים של המלך, ואילו עדו התמקד בתיעוד המלחמות ובספר היוחסין של בית דוד [מלבי"ם].
המילה לְהִתְיַחֵשׂ מבארת כי ספרים ורשימות אלו עסקו, בין היתר, בענייני יוחסין, ושימשו כספרי זיכרון שתיעדו את שושלות המלכים [רד"ק, מצודת דוד, שטיינזלץ].
הפסוק חותם באזכור וּמִלְחֲמוֹת רְחַבְעָם וְיָרָבְעָם כָּל־הַיָּמִים. אף על פי שבתחילת דרכו נמנע רחבעם מלצאת למלחמה בירבעם בעקבות ציווי נבואי, לאחר זמן מה חודשה הלחימה ונמשכה ברציפות עד יום מותו [מצודת דוד]. סכסוך זה לא התאפיין במלחמות ענק, שכן לאף צד לא היה די כוח להכריע את יריבו לחלוטין, אלא התבטא בסכסוכי גבול מתמשכים שהתעוררו פעם אחר פעם [שטיינזלץ].
באשר למילה וְיָרָבְעָם, קיים תיעוד בודד בכתב יד עתיק שבו נכתב "עם ירבעם", אך חוקרי המסורה דחו גרסה זו וקבעו כי היא אינה מופיעה בספרים המדויקים והמוסמכים [מנחת שי].