יצא לכם פעם לכתוב בספר זכרונות שבו תיעדתם את כל מה שעבר עליכם, גם את הדברים הטובים וגם את הפחות טובים? כך בדיוק מסוכמים קורות חייו של המלך רחבעם. כשהכתוב מזכיר את דִּבְרֵי רְחַבְעָם הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, הכוונה היא לכל מה שעשה לאורך השנים. המעשים הראשונים מתארים את התקופה הטובה לפני שחטא, והמעשים האחרונים מתארים את מה שקרה בימים שאחרי כן.
מי שכתב את ספרי ההיסטוריה האלה היו הנביאים. הכל תועד בְּדִבְרֵי שְׁמַעְיָה הַנָּבִיא וְעִדּוֹ הַחֹזֶה, כי כל נביא נהג לכתוב ספר על האירועים שקרו בדור שלו. בספרים האלה היו גם רשימות שנועדו לְהִתְיַחֵשׂ, כלומר לתעד את שושלות המלכים ולשמור את ספרי היוחסין כדי לדעת מי שייך לאיזו משפחה.
בסוף הסיכום מוזכרות וּמִלְחֲמוֹת רְחַבְעָם וְיָרָבְעָם כָּל־הַיָּמִים. אולי תשאלו את עצמכם איך זה הגיוני, הרי בהתחלה רחבעם הקשיב לציווי של ה' ולא יצא למלחמה? התשובה היא שאחרי זמן מה הלחימה חודשה ונמשכה ברציפות עד יום מותו. אלו לא היו מלחמות ענק, אלא יותר סכסוכי גבול מתמשכים שחזרו על עצמם שוב ושוב לאורך כל אותן שנים.