דברי הימים ב, פרק כ״ד, פסוק כ״ה

הארמים לא נסוגו מן המלך יואש מתוך רחמים, אלא וּבְלֶכְתָּם מִמֶּנּוּ כיוונו להותיר אותו חסר אונים, כִּי עָזְבוּ אֹתוֹ בְּמַחֲלֻיִים רַבִּים כשהוא סובל מפגיעות ומחלות קשות. בעודו פגיע, הִתְקַשְּׁרוּ עָלָיו עֲבָדָיו ומרדו בו כדי לנקום בִּדְמֵי בְּנֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, כעונש על רצח זכריה וכפיות הטובה כלפי אביו, כאשר לשון הרבים מציינת סגנון מקראי, רצח בנים נוספים או פגיעה בצאצאיו העתידיים. המורדים ענשו את המלך במידה כנגד מידה וַיַּהַרְגֻהוּ עַל מִטָּתוֹ, המקום השקט והבטוח ביותר, בדיוק כשם שזכריה נרצח כשהוא שלו ובוטח. לבסוף, המלך הוטמן בביזיון בעיר דוד וְלֹא קְבָרֻהוּ בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים, כגמול על מעשיו הרעים ועל כך שסיים את חייו מושפל ומובס.