יצא לכם פעם לחשוב מה קורה כשאדם שוכח להגיד תודה, ובמקום זה מתנהג בצורה רעה לאנשים שעזרו לו הכי הרבה? הסיפור של המלך יואש מסתיים בצורה עצובה, כעונש על כך שלא ידע להכיר תודה. אחרי שהצבא הארמי נלחם בו, הכתוב מציין וּבְלֶכְתָּם מִמֶּנּוּ, כלומר כשהם הלכו, הם לא עשו זאת מתוך רחמים. הם עשו זאת כִּי עָזְבוּ אֹתוֹ בְּמַחֲלֻיִים רַבִּים, הם בכוונה השאירו אותו חלש, פצוע וסובל מכאבים ומחלות קשות.
דווקא כשהמלך היה כל כך חלש ופגיע, הִתְקַשְּׁרוּ עָלָיו עֲבָדָיו, המשרתים שלו התאגדו ותכננו מרד נגדו. הם עשו זאת כדי להעניש אותו בִּדְמֵי בְּנֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן. יואש המלך פגע בזכריה, הבן של יהוידע הכהן, למרות שיהוידע עזר לו מאוד בעבר. המשרתים רצו להשיב למלך כגמולו על הפגיעה במשפחת הכהן.
העונש של המלך קרה בדיוק מידה כנגד מידה. המילים וַיַּהַרְגֻהוּ עַל מִטָּתוֹ מספרות לנו שכמו שזכריה נפגע כשהוא הרגיש רגוע ובטוח, כך גם יואש איבד את חייו בהפתעה גמורה, דווקא כשהוא שכב חולה במיטה שלו, המקום שאמור היה להיות הכי שקט ומוגן בשבילו. בסוף חייו, המלך אמנם נקבר בעיר דוד, אבל מודגש וְלֹא קְבָרֻהוּ בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים. הוא לא זכה להיקבר בכבוד יחד עם שאר המלכים, אלא מחוץ לחלקה שלהם, בגלל המעשים הרעים שעשה ובגלל שסיים את תפקידו כמלך מובס ומושפל.