הכספים שנאספו עבור המקדש מועברים כעת לשלב הביצוע המעשי, תוך חלוקת המשאבים לאנשי המקצוע השונים במטרה להשיב למבנה את תפארתו. המלך ויהוידע מעבירים את הכסף שהצטבר, כפי שמצוין במילה וַיִּתְּנֵהוּ, לידי עוֹשֵׂה מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית־ה'. מונח זה מתייחס לאומנים הבכירים והממונים הראשיים על המקדש, אשר ניהלו והדריכו את הפועלים שעבדו תחתם [מצודת דוד].
ממונים אלו השתמשו בכסף ופעלו כשֹׂכְרִים, כאשר הם שוכרים שורה של בעלי מלאכה מגוונים. בין היתר נשכרו חֹצְבִים וְחָרָשִׁים, שהם חוצבי אבנים ונגרים חרשי עץ [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. תפקידם של החוצבים היה חיוני, שכן המקדש התיישן וחלק מאבניו ניזוקו, והיה צורך להביא אבנים חדשות במקומן [ביאור שטיינזלץ].
מטרת העבודה מוגדרת בפסוק לְחַדֵּשׁ בֵּית ה'. בניגוד לתיאור המקביל בספר מלכים, שם הדגש הוא על חיזוק ותיקון הנזקים במבנה, כאן המוקד הוא על החידוש עצמו – העמדת המקדש מחדש ביופיו, בהדרו ובתפארתו המקורית [מלבי"ם]. לשם השלמת עבודות התחזוקה והחיזוק של הבית, נשכרו גַּם לְחָרָשֵׁי בַרְזֶל וּנְחֹשֶׁת, אומנים המתמחים בעבודות מתכת [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].