המלך יוזם מבצע רחב היקף לשיפוץ המקדש, ומגייס לשם כך את ההנהגה הרוחנית. הוא מצווה על הכהנים והלויים לצאת באופן פעיל לערי הממלכה ולאסוף כספים. הצורך בחיזוק בדק הבית התעורר בעקבות ההרס שזרעו בני עתליה, אשר פרצו אל המקדש ולקחו את כלי הקודש שבו לטובת עבודת הבעל [רלב"ג]. מבחינת נוסח הכתוב, הפנייה אל הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם נכתבת עם אות החיבור וי"ו, וזאת בניגוד לטעות שנפלה בחלק מההדפסות הישנות שבהן הושמטה האות [מנחת שי].
המלך מורה להם לערוך מגבית שנתית קבועה. המילה מִדֵּי משמעותה בכל עת, כלומר בכל שנה ושנה באופן מחזורי [מצודת ציון], במטרה לכסות את הוצאות התיקונים הנדרשות לאותה שנה [מצודת דוד]. הפרשנים מסבירים כי הציווי וְקִבְצוּ מִכָּל יִשְׂרָאֵל כֶּסֶף מתייחס למספר סוגים של תרומות. בראש ובראשונה מדובר במס מחצית השקל שהוגדר בתורה כחובה על כל אדם [רלב"ג]. בנוסף, נאספו כספים שמקורם בנדרים של אנשים שהעריכו את שוויים הכספי והקדישו אותו לה', וכן תרומות נדבה חופשיות שיועדו במיוחד לטובת שיפוץ המבנה [רש"י].
אף על פי שהמלך מזרז אותם באומרו וְאַתֶּם תְּמַהֲרוּ לַדָּבָר, כלומר לכו במהרה ואספו את הכסף [מצודת דוד], הכתוב מסתיים בקביעה כי וְלֹא מִהֲרוּ הַלְוִיִּם. קיימות גישות שונות להסבר העיכוב בביצוע המשימה. יש המפרשים כי הלויים פשוט לא התלהבו מן המשימה, שכן ייתכן וחשבו שאיסוף כספים אינו חלק מתפקידם הרשמי [ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, על בסיס התיאור המקביל בספר מלכים, מוסבר כי התוכנית המקורית דרשה מהכהנים והלויים לאסוף את הכספים ישירות ממכריהם האישיים. הלויים התעצלו והססו לפעול משום שלא רצו להטריח את חבריהם, התנהלות שהובילה לבסוף את המלך לשנות את שיטת הגבייה [רש"י].