לאחר השלמת מבצע שיפוץ וחיזוק בדק הבית, נותרו בקופת המקדש כספים עודפים. הכתוב מתאר כיצד נוצלו כספים אלו לטובת עבודת הקודש, ומצביע על תקופת פריחה רוחנית שנמשכה כל ימי חייו של מנהיג הדור.
המילה וּכְכַלּוֹתָם משמעותה כשהשלימו וסיימו את מלאכת חיזוק הבית [מצודת דוד, מצודת ציון, שטיינזלץ]. לאחר סיום העבודה, הביאו לפני המלך את שְׁאָר הַכֶּסֶף, שהוא הכסף שנותר, כדי לעשות ממנו כלים.
כאן עולה קושי, שכן בספר מלכים (ב' יב, יד) נאמר במפורש כי מהכסף המובא לבית ה' לא נעשו ספות וכלי כסף. הפרשנים מציעים שתי דרכים מרכזיות ליישב סתירה זו: הגישה הראשונה מסבירה כי קיים הבדל בשלבי הזמן. ספר מלכים מתאר את התקופה שלפני סיום המלאכה, אז נאסר להשתמש בכסף לכלים אלא רק לבנייה, ואילו כאן מדובר על שלב מאוחר יותר, שבו נגבתה התרומה ונותר ממנה עודף, ומעודף זה הותר לעשות כלים [רש"י, רד"ק]. הגישה השנייה מבחינה בין סוגי הכספים: בעוד שבספר מלכים מדובר על תרומה שוטפת שממנה אין לעשות כלי שרת, כאן מדובר על כסף ישן שיוחד מראש לבדק הבית או על תרומה חד פעמית [מלבי"ם, שטיינזלץ].
הכסף שנותר הוקדש ליצירת כְּלֵי שָׁרֵת וְהַעֲלוֹת, שהם כלים המשמשים לשירות ולהעלאת הקרבנות [רלב"ג, שטיינזלץ], וכן וְכַפּוֹת וּכְלֵי זָהָב וָכָסֶף, שהם שאר כלי השרת השונים [מצודת דוד].
לגבי ביאור המילה וְהַעֲלוֹת, קיימת מחלוקת מעניינת. רוב הפרשנים מסבירים כי מדובר בעלי, שהוא יד המכתשת שנועדה לכתישת בשמי הקטורת, והכלי נקרא כך משום שמעלים ומורידים אותו בזמן הכתישה [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. מנגד, מוצגים פירושים נוספים: יש המפרשים שאלו נסרים מעץ ששימשו לחיתוך בשר הקרבנות [רש"י], ואילו גישה אחרת טוענת כי מדובר בכלים קטנים שבאמצעותם היו שואבים יין מתוך כדי הענק לצורך ניסוך היין [רד"ק].
השקעה זו בכלי המקדש הביאה לכך שהיו מעלים עולות תָּמִּיד, ואלו הם קורבנות התמיד המוקרבים בכל יום בבוקר ובין הערביים [מצודת דוד]. עם זאת, חתימת הפסוק המדגישה כי הדבר קרה כל ימי יהוידע, רומזת על כך שמצב תקין זה היה תלוי במנהיגותו של הכהן הגדול, ומהווה הקדמה לחטא ולהידרדרות הרוחנית של המלך יהואש שהתרחשו מיד לאחר מות יהוידע [רלב"ג].